מאת: נורית בכרך, מנהלת המרכז ליישוב סכסוכים בהסכמה של מוזאיקה

היום השתתפתי בטקס ברית המילה של תינוק רך וקטן שאך לפני ימים ספורים הגיח  לעולם. הרך נכנס לבריתו של  אברהם אבינו והצטרף לעם ישראל.  הוא זכה להוולד למשפחה אוהבת שתשמור  עליו ותגדלו לתורה, למצוות ולמעשים טובים.  כל הקהל הנפלא שהגיע לבית הכנסת כדי להשתתף באירוע איחלו איחולים למזל טוב למשפחה ולהורים הטריים שזהו בנם הראשון. בסעודת  המצווה האב השמח והגאה ציין שבנו כעת הוא חלק מעם  קדוש ושתפקידו יהיה להמשיך את המשימה להיות אור לגויים.  האם הצעירה והיפה קמה אףהיא והודתה לכולם על התמיכהשקיבלה במהלך  הלידה הקשה  כך שלמעשה הקללה של הסיבוך בלידה הפכה להיות ברכה ברוח דברי בלעם בפרשת השבוע. ואני עומדת שם ומשתתפת בשמחה אבל בתוך כך,  אינני יכולה להתנתק מאירועי  הימים האחרונים.  אותם נערים רוצחים יהודים שבצעו את הפשע הנורא גם הם עברו את אותו הטקס.  גם אותם בנים התברכו לחיים של  “יראת חטא, חיים של עושר וכבוד, חיים שתמלא משאלות לבו לטובה אמן וכן יהי רצון”. האירועים המרגשים אותי  ביותר במעגל החיים הם האירועים שאנו מציינים בתחילת החיים (ברית מילה ושמחת בת) כמו גםהאירועים בסוף החיים,בקבורה של אדם שהגיעה לשיבה טובה ומיצא את חייו.  באירוע הראשון אנו חוגגים את הכוח הפוטנציאלי של תינוק שרק עתה נכנס לאור היום ובשני אנו חוגגים את מיצוי חייו, את ההישגים, את פועלו ששהצליח להגשים במהלך השנים שזכה לקבל..אלא… ש הרוצחים האכזריים של שלושת הבנים  עברו ברית מילה.  אותם אנשים  גם הם היו תינוקות ונערים עם כוח לחיות ב”יראת חטא”.

מה הסתבך? 

הרצח של שלושת הבנים גרם לי לעצב עמוק.  ההקלטה שהושמעה שוב ושוב היא ההקלטה הקשה ביותר ששמעתי בחיי.  ואנו, ללא אבחנה השמענו אותה שוב ושוב כך שרוב האוכלוסייה נחשפה לתוכנה האיומה.המנהיגים שלנו העבירו מסרים סמויים יותר ופחות על הצורך לנקום.  שמענו ושתקנו.  לא כולנו שתקנו.  המשפחות שסבלו יותר מכולם, אותן משפחות מדהימות, בחרו להעביר מסר אחר, מסר ברור וצח.  ללא היסוס או גמגום ידעו המשפחות להגדיר רוע.  כאשר בזמן הלוויה, רוב העם השתתף בצער ובאבל של המשפחה, בחרו אנשים בירושלים לצוד ערבים ולנקום בהם.  הצעקות האיומות למוות בקרב שני העמים נשמעים וכתובים שוב ושוב בחוצות ירושלים והמדינה. עלינו לדבר בקול ברור וחד.  כן לחיים ביחד בכבוד הדדי ובסובלנות.  במהלך טקס הברית בקש האב “אנא הי הושיעה נא …אנא הי הצליחה נא”. אנו זקוקים לישועה אבל אנו לא יכולים לשבת ולהאמין שהיא תגיעה בכוחות עצמה. האב הטרי בקש שבנו יהיה “אור  לגויים”. בשלב זה נראה לי די שנהיה אור לעצמנו.

אני מסיימת עם שתי  הצעות צנועות, פשוטות וחשובות.

האחת-  להביע עמדה ברורה ולהגיד   בקול חד וברור – כן לחיים ביחד בכבוד הדדי ובסובלנות. 

והשנייה- להגיב בשלילה לדברי הסתה ושנאה.  לא די בשתיקה.  הקול השולל אלימות וגזענות צריך להישמע.