כתבה: נגה קופר, רצהבי עו”ד ומגשרת, מתנדבת במוזאיקה

*מבוסס על מקרה אמיתי.  הפרטים שונו למניעת זיהוי.

תשעה באדר הוא היום בו, לפני כ-2,000 שנה, הפכה המחלוקת בין בית הלל לבין בית שמאי, מחלוקת אשר החלה כשלוה וקונסטרוקטיבית (“מחלוקת לשם שמיים” (לסכסוך אלים והרסני סביב הצבעה על 18 נושאים משפטיים. סכסוך זה הביא למותם של 3,000 תלמידים. מכון פרד”ס בחר יום זה , שחל השנה ב-9 בפברואר, ליום מחלוקת לשם שמיים, יום המוקדש ללימוד ויישום מודלים לניהול קונפליקטים באופן קונסטרוקטיבי. במסגרת יוזמה זו, יועלו לבלוג ולפייסבוק של מוזאיקה סיפורים מעולם הגישור.

מכירים את המשפחות שילדיהם מתחתנים ונשארים לגור לצד ההורים? שנכדיהם זוכים לגדול לצד סבא וסבתא חמים? שבני המשפחה יודעים להתנהל בחוכמה ולהוציא את המיטב מקרבת המגורים?

משפחת רביב היתה משפחה כזאת באמת.  אליעזר ומלכה לא חשבו פעמיים לפני שהחליטו להוסיף יחידת דיור בביתם.  שני ילדיהם בגרו והמחשבה כי לכשינשא אחד מהם יוכל לגור איתם – ביחד ולחוד – קסמה להם מאד.  הבת, תהלה, סטודנטית ללימודי עיצוב פנים, היתה שותפה מליאה לתכנון ולביצוע.  משנישאה, נכנסה לגור ביחידה היפה עם בעלה לשמחת כולם.

אליעזר היה הראשון שהרשה לחששות לפרוץ את חומת האושר המשפחתי.  מה יקרה אם  נרצה לעבור לדיור מוגן ונאלץ למכור את הבית שאל?  איך יתחלק  הבית בין הילדים לאחר מותנו? בפגישת יעוץ הוצע לו הגישור כאופציה לניהול שיח משפחתי.  אליעזר, נחוש לקדם את העניינים, הציע לאשתו את רעיון הגישור.  “תראה איך כיף לנו ביחד”,  אמרה, “למה לעורר את השדים?”.   זכרון מאבקי ירושה במשפחת המקור של אליעזר עוד היו טריים אצל שניהם והם היו שותפים לרצון שאצלם זה לא יקרה.  השאלה הגדולה היתה הדרך.  בסופו של דבר השתכנעה מלכה כי גישור לא נועד רק לפתור סכסוכים והבינה כי מפגש גישור, בהנחיית מגשרים מקצועיים ומוסמכים, יוכל להוות מרחב בטוח ומקצועי להעלאת נושאים טעונים לשיחה בפורום רחב.   את פגישת הגישור הראשונית סיימו השניים ברשימת הנושאים  שהיו רוצים לדון  בה עם שני ילדיהם ובני זוגם.

 גם הילדים ובני זוגם נראו מהוססים תחילה, תוהים על פשר ההזמנה הרשמית, אך במפגש הגישור קלחה השיחה בין כולם תוך זמן קצר. לפתע התברר, כי גם להם היו שאלות שלא העזו להעלות מחשש להרוס את האידיליה המשפחתית.  אט אט נגולו פרטי העסקה הכלכלית שמאחורי הוספת יחידת המגורים.  תהלה ובעלה שילמו מדי חודש את התשלום החודשי של  המשכנתא שלקחו אליעזר ומלכה לצורך בניית היחידה.  במהלך מפגש הגישור, גילו בני המשפחה להפתעתם כי כל צד הבין את העסקה בדרך אחרת.   בעוד שההורים סברו כי הם משכירים לבת את היחידה במחיר מוזל, חשבו הבת ובעלה כי בתשלום המשכנתא הם רוכשים לעצמם את היחידה.

 גילוי הטעות התגלה כנקודת השיא בגישור.  לא היה זה גילוי פשוט והיה על הצדדים לעכל אותו ולראות איך הם ממשיכים מכאן.  במפגשים הבאים שוחחו הצדדים על ההשלכות של הטעות.  תהלה ובעלה העלו את דאגתם כי גם החזר הכספים ששילמו  עבור היחידה לא יפצה אותם באופן ריאלי, שכן לא יוכלו בכספים שיקבלו לרכוש דירה, בשל עליית מחירי הדירות.  “לו ידענו שלא מדובר ברכישת  היחידה, היינו משקיעים את כספנו ברכישת דירה אחרת”, אמרו .  “ומה ביחס להשקעה הגדולה שלי בעיצוב היחידה?” הוסיפה תהלה, “האם יש לכך מחיר?”  נוכחותם של הבן ואשתו בכל מפגשי הגישור היתה חשובה. היא חיזקה את תחושת הבטחון של כולם שאין סודות במשפחה וכי המטרה הסופית היא לתקן את הטעות באופן שימנע עד כמה שניתן פגיעה בבני המשפחה.

 מפגשי הגישור , נשאו אופי משפחתי חם והתגלגלו גם לנושאים נוספים.  בין השאר  ניצל הבן את ההזדמנות לשתף את בני המשפחה האחרים  בתוכניותיו להקים עסק משלו ובדאגותיו הכלכליות.  אווירת הכנות והרצינות שבה התייחסו בני המשפחה לפתרון בעיותיהם, היא זו שאיפשרה  שיתוף גם בקשיים ובכאב.  היו רגעים שבהם נמחו דמעות,  בצדם של רגעי הומור וצחוק.

 בגישור הצליחו המשתתפים להגיע להסכמות פרקטיות בנוגע למשאבים הכלכליים של המשפחה, תוך כדי שימור וקידום היחסים הטובים בין כולם.  בני המשפחה מתגוררים זה לצד זה עד היום.