בשנת 2013, מוזאיקה הקימה וועדת אתיקה, שמטרותיה שינוי והטמעה של החשיבה האתית בתחום הגישור והבנת חשיבותה; גיבוש נייר עמדה בנושא אתיקה; והפעלה של וועדת אתיקה במוזאיקה אשר תיתן מענה שוטף לכל סוגיה ודילמה אתית שתעלה במהלך פעילות המרכז. הוועדה נפגשת באופן שוטף אחת לרבעון. וועדה זו פועלת בנוסף, ובמקביל, ליוזמה ברוכה וחשובה בתחום האתי שמוביל המרכז ליישוב סכסוכים בקהילה קריית אונו, שאף כתב טיוטא לקוד איתי למגשר בקהילה – כחלק מהמחויבות של מרכזי הגישור והדיאלוג בקהילה בישראל לתהליכי גישור מקצועיים.

דרך פעולת וועדת הביקורת:הוועדה מתייחסת לדילמות אתיות שעולות במסגרת הליכי הגישור, כאשר נבחן בכל מקרה אם קיים דילמה – קרי התנגשות בין ערכים. במידה וקיימת דילמה, הדיון בערכים יהיה לאור היבטים אתיים של הגישור באופן כללי, עם דגש על היבטים שרלבנטיים לקהילה ולערכים של מוזאיקה.עבור כל אחד מהמקרים לניתוח יבחנו הפרמטרים הבאים: (1) הגדרת הדילמה, הבחנה מהם הערכים המתנגשים והגדרת השאלות האתיות; (2) דיון; (3) המלצות לפעולה.

תיאור המקרה:

מרים ודניאל, בני זוג, היו לקוחות של חברת סלולארי “מדברים בכיף”. הם הגישו תביעות נפרדות כנגד החברה בבית המשפט שהסתיימו בפסק דין ובהסכם פשרה שהצדדים חייבים אחד לשני דבר. במועד מאוחר יותר, החברה הודיע לזוג שקיים להם חוב. מרים ודניאל כעסו מאוד וניסו לדבר עם נציג החברה, ללא הצלחה. לבסוף, שכרו עו”ד שניהל במקומם את ההתקשרות מול חברת הסלולארי. החברה לא הכיר בטעותוהמשיך לנסות לגבות את הכסף מהזוג. ב-3.2014 הזוג הגיש תביעה נגד החברה בבית משפט לתביעות קטנות בסכום של 10,000 ₪ – 5,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד ו-5,000 ₪ פיצוי בגין עגמת נפש. התיק הגיע למוזאיקה לטיפול בסכסוך על ידי גישור. החברה שלחה נציגה ממחלקה המשפטית שלה שהתנצלה בשם החברה אבל לא ממש הכירה את כל העובדות. הרושם הראשוני היה שהסכום שהזוג תבע היה מוגזם ולא היה ברור למה הם תובעים פיצויים לשכ”ט לתביעה בבית משפט לתביעות קטנות ושלא נראה לעין שום בסיס לפיצויים עבור עגמת נפש. בשלב ההקשבה, צפו הצרכים של כל אחד מהצדדים. למרים ודניאל היה חשוב לקבל אישור כי הם שילמו את כל החוב שלהם ולא חייבים עוד כסף, כמו גם לקבל הכרה בכך שהם אנשים ישירים והכרה בפגיעה בהם. הם הדגישו את חוסר אונים מול חברה גדולה – שחברה כל כך גדולה לא הולכת על פי פסק דין של בימ”ש. מצד החברה, היה חוסר הבנה למה יש שכ”ט של עורך דין הואיל וזה תביעה בבימ”ש לתביעות קטנות. היה חשוב להם שלא תהיה תדמית שלחברה יש “כיס עמוק” כן לשמר מוניטין של חברה שנותנת שרות ושאיכפת לה מהלקוחות.במהלך תהליך הגישור, נערכו שיחות משותפות ונפרדות עם הצדדים והצדדים נשלחו הביתה לבחון את ההצעות: החברה הציעה 1,500 ₪ והזוג רצה 3,000 ₪. המגעים לאחר מכן עם הצדדים היו בשיחות טלפוניות ולא בחדר הגישור, שכן בתביעות קטנות אנשים בד”כ לא רוצים להשקיע ביותר מפגישה אחת.לאחר כשבועיים הנציגה התקשרה למשרדי מוזאיקה והודיעה כי החברה לא מקבלת את ההצעה של בני הזוג, ומוכנה לתת רק 1500 ₪. המגשרת שוחחה עם דניאל לבדוק אם הוא מוכן לקבל את ההצעה של החברה. דניאל בתורו שוחח עם עו”ד שלו – והעו”ד אמר לו לא לקבל את ההצעה.המגשרת התקשרה ישירות לעו”ד של הזוג – ואז התמונה השתנתה. העו”ד אמר שהוא דיבר עם נציג של החברה (שלא היה בגישור) והנציג אמר שהסכום של החוב הוא 4,500 ₪ ואם הזוג לא ישלם אז החברה תתבע את החוב בהוצל”פ. לדבריו, הנציג איים על בני הזוג. למעשה, התברר כי יש שני שחקנים חשובים שלא היו בחדר בגישור. המגשרת שוחחה עם הנציג של החברה (גם הוא עו”ד) על האיום ולאחר מכן, התקיימה שיחת וועידה גם עם עוה”ד של הזוג. הייתה אווירה של חשדנות – הנציג של החברה שאיים על הזוג כשהוא דיבר איתם בטלפון, זלזל בזוג. אפילו אחרי שעוה”ד של הזוג שלח לנציג החברה את עותק פסה”ד, הוא לא הכיר בזה ואיים ב-הוצל”פ.משיחה עם עו”ד של הזוג, המגשרת הבינה שאולי הזוג יסכים לרדת לסכום של 2,000 ₪ ובסוף, בשיחה בין שני עורכי הדין (שלא היו נוכחים בגישור), התגבש הסכם. המגשרת ווידאה עם בני הזוג שהם מעוניינים בהסכם.

נושאים אתיים שנדונו בוועדה:  

  • חשוב לוודא שהצדדים הרלבנטיים יהיו שותפים לתהליך הגישור.  במידה והם אינם נמצאים בתוך החדר על המגשרים לוודא שעצם קיום התליך הגישור מובא לידיעתם ושהדעות שלהם יובאו לידיעת המשתתפים בגישור.
  • עלתה השאלה האם ראוי שמגשר יגיע להסכם עם עורכי הדין ללא השתתפות הצדדים עצמם? האם מצב זה תואם את תפקידינו כמרכז גישור בקהילה ששם כמטרה העצמה והשתתפות הקהילה בתהליך ? , מהם המצבים בהם ניתן לגלות גמישות, בייחוד כאשר יש הסכמה מרצון של הצדדים ליייצוג (ללא נכחותם בחדר) על מנת להגיע להסכם? בין היתר יש להביא בחשבון את נושא הגישור והגישה של הצדדים המשתתפים בו, דהיינו האם חשוב להם יותר פתרון הסכסוך הספציפי במקום העצמה או בניית יחסים.
  • הועדה התייחסה בין השאר למאמר של בוש ופולגר (2014) – Reclaiming Mediation’s Future, הדן בדילמה האתית של הגדרה עצמית מול צרכים של צדדים לסיים את התהליך בהסכם. הוועדה דנה עד כמה ניתן ליישם את השיטה של בוש ופולגר בצורה מדויקת, או שמה יש צורך בהתאמה והנגשה למודלים טרנספורמטיביות שונות שמתאימות לצדדים ולקהלי היעד המגוונים.