* הפרטים שונו למניעת זיהוי

עידו,  בן 35, רווק, חי בתל אביב בדירת המשפחה, ביחד עם אמו. הוא סובל מנכות נפשית של 100% ומקבל קצבת נכות. סביב גיל 22 אושפז מרצון בבית החולים לחולי נפש “שלוותה” לאחר שהתרבו סימנים לכך שהוא שומע קולות ורואה דברים שאחרים לא רואים ולא שומעים. הוא אושפז למשך שישה חודשים, ובמהלכם עברת מהמחלקה הסגורה למחלקת יום והשתלבת במסגרת שיקומית. בשיקום התעסוקתי נחשף למחשבים ומאז הפכו לאהבתו הגדולה. בבית החולים אובחן כסובל מסכיזופרניה פרנואידית, ומאז האשפוז הוא נוטל תרופות באופן קבוע.

לפני שנה, עידו התחיל לעבוד בעמותה ליד ביתו, שמפעילה ספריה עבור ילדים פגועי נפש. הוא מאוד אוהב את העבודה,  כי זו משרה גמישה בתחום שמאוד מעניין אותו. למרות שהתפקיד הוגדר כחצי משרה היה נשאר שעות נוספות רבות. תוך זמן קצר, הצליח לארגן את הספרייה וליצור מאגר מידע ממוחשב. הוא מכיר את כל ההורים שבאים לספריה ויש לו קשר מצוין איתם. הוא גם מאוד אוהב את צוות העובדים ומרגיש שהוא תורם באופן משמעותי ומוערך על כך. כמה חודשים לאחר שהתחיל הצטרפה גם אמו כמתנדבת ומאז היא מגיעה שני ערבים בשבוע לשעתיים. מעבר לעבודה, הוא משתתף בקבוצת תמיכה לנפגעי נפש בוגרים, שהיה בין מקימיה, ואף משמש נציג בוועדות שונות במשרד הבריאות, בביטוח הלאומי ועוד.

עידו פנה למרכז הגישור של מוזאיקה בעקבות מחלוקת על תנאי השכר. הוא סיפר בגישור כי בחודש הראשון לא שולם לו שכר, כי “היו עיכובים בתקציב”. בחודש השני קיבלת להפתעתו שכר עבור החודשיים בסך של 1400 ש”ח בלבד, במקום 4,000 כמובטח. הוא פנה  מיד לדני, מנהל, שהסביר לו שכרגע אין עוד אישור למשרה שלו וכל מה שהוא יכול לשלם זה לפי הגדרה של עובד משתקם (כמה שקלים לשעה, או 700 ש”ח בחודש). עידו אמר כבר אז לדני שאינו מוכן לעבוד בשכר הזה, וקיבל את הבטחתו של דני שינסה להעביר אותו לתקן של עובד בשכר רגיל. בחודשים הבאים עידו המשיך לקבל את אותו שכר –  וכל חודש עם קבלת התלוש היה מתעצבן מחדש. בעיניו,  שכר של משתקם זו פגיעה בכבוד. הוא עושה עבודה מקצועית לכל הדעות ואינו מבין מדוע חלק מן העובדים מועסקים בשכר מלא והחלק האחר, ואתה בתוכם, עובדים לפי ‘שכר משתקם’.

דני, מנהל העמותה, עובד סוציאלי בהכשרתו.  הצוות בספריה כולל חמישה עובדים קבועים, מתוכם שניים עובדים מוגנים, וכעשרים מתנדבים. לפני כשנה וחצי פגש את עידו ואחרי שהתרשם מכישוריו וממנו באופן אישי, הציע לו את תפקיד הספרן ואחראי על מרכז המידע. התפקיד אויש בעבר ע”י מתנדב, אך הוא רצה שעובד קבוע ייקח עליו את האחריות ויפתח את הספרייה ומרכז המידע למעמד של מקום משמעותי ומקצועי. אחד הקשיים הגדולים שלו היא בגיוס משאבים. בשנתיים האחרונות הוא נלחמים על כל שקל.

אחת האפשרויות למימון היתה הגדרתה של העמותה במעמד של “מפעל מוגן”. מפעל מוגן יכול להעסיק עובדים מוגנים, המקבלים משכורת מתקציב משרד הבריאות. אומנם משכורת זו היא מצומצמת ביותר (כ- 700 ש”ח בחודש) אך זה הרבה יותר טוב מכלום. מבחינת דני, כשעידו נכנס לעבודה הוא הסביר לו את המצב הכספי והציע לו להתחיל על תקן של עובד מוגן. הוא גם הבטיח לו שברגע שיגיעו תקציבים תעביר אותו לתקן של עובד רגיל. בגישור סיפר, כי האמין וקיווה שתקציבים אכן יגיעו והוא יוכל להעלות את משכורתו בהתאם – אבל מבחינתו בינתיים עידו הבין והסכים לעבוד בשכר משתקם, עד שימצאו מקורות תקציביים. המשמעות של העברתו למעמד של שכר רגיל היא פיטוריו של עובד אחר, ואת זה הוא לא מוכן לעשות.

במהלך הגישור, הגיעו  עידו ודני להסכם עבודה, אשר כלל פיצוי כספי רטרואקטיבי על חודשי העבודה הקודמים, בגובה שהוסכם על שניהם. בנוסף, סוכמה בין שניהם תקופה שבמהלכן דני יבדוק מספר אפיקים ספציפיים להגדלת הכנסות העמותה, בנוסף לתכנית מוגדרת לגיוס המונים מהקהילה שעידו ינהל, בתשלום נוסף ולא כשעות התנדבות. לאחר פרק זמן זה, בהתאם לאפשרויות התאמת המשכורת, עידו יבחן את תנאי המשכורת שלו וקבל החלטה אם התנאים בעמותה מתאים עבורו, או שהוא מעדיף לחפש עבודה אחרת ולהמשיך מספר שעות קטן בהתנדבות בשל הזיקה למקום.

.